ביום שישי האחרון צעדנו בפעם השישית ברחובות מצפה רמון.
הקהילה המצפאית יצאה לרחוב, ואליה הצטרפו מאות אנשים מכל רחבי הארץ. הרחובות התמלאו בצבע, בתקווה ובאמונה שלכל אדם יש מקום.
תודה לכל מי שהגיע, צעדה, התנדב, תרמה, פתח את העסק שלו, תלתה דגל, חיבק, עודדה והיה/הייתה חלק מהיום הזה.
אבל לצד ההתרגשות, אי אפשר להתעלם גם ממה שקרה כאן בשבועות האחרונים.
דגלי גאווה נתלשו ממרפסות של בתים פרטיים.
פוסטרים של המצעד נתלשו מלוחות המודעות.
דגלים נתלשו מבתי עסק.
ובמהלך המצעד נזרקו ביצים לעבר הצועדים.
אנחנו מגנים כל מעשה של אלימות והשחתת רכוש, בלי יוצא מן הכלל.
גם אתמול, כאשר הושחתו שלטים שנתלו על ידי מתנגדי המצעד.
אבל אי אפשר להבין את מה שקרה אתמול בלי לראות את רצף האירועים שהתרחש כאן בשבועות האחרונים. אנחנו לא מוכנים לטשטש את המציאות הזאת.
פגיעה חוזרת בקהילה הגאה – בתלישת דגלים מבתים פרטיים, בהשחתת חומרי ההסברה של המצעד, בפגיעה בבתי עסק ובאלימות כלפי צועדים – אינה אירוע נקודתי. זו מציאות שאסור לנו להתרגל אליה.
נמשיך לפעול כדי שמצפה רמון תהיה מקום שבו אפשר לחיות, לאהוב ולהיות מי שאת.ה – בלי פחד.
כי הסופש הוכיח דבר אחד: יש כאן הרבה יותר א.נשים שבוחרים.ות בתקווה, בחופש ובשותפות מאשר בפחד ובשנאה.
נתראה בשנה הבאה 
