המאבק באזור תעשייה מזהם – אורון צין

ממשלת ישראל, בהחלטת ממשלה מס׳ 2113 מיום 6.2.1994, המכונה ״החלטת ארץ המכתשים״, קבעה:

למרות ההכרה החשובה הזו בערכו ובניגוד להחלטת הממשלה, גוברים בשנים האחרונות הלחצים להקמת פרויקטים תעשייתיים ותשתיתיים בקנה מידה עצום במרחב זה. יוזמות אלה, שרובן המכריע הן של חברות פרטיות ומטרתן רווח קצר טווח, עולות לדיונים על ידי גורמי ממשל שונים בהוועדה לתשתיות לאומיות (הות״ל), באופן תקדימי, במסלול מהיר, דורסני, העוקף את הציבור ואת וועדות התכנון במחוז דרום ומציבות איום קיומי וממשי על עתידם של נכסי טבע, נוף, מורשת ותיירות שאין להם תחליף.

ללא ניתוח של הנזק המצטבר של היוזמות הללו, עלולה להיווצר האשליה התכנונית, שכל רכיב עומד בפני עצמו, אבל ההצטברות המצרפית של הפרויקטים עלולה להוביל לפגיעה מערכתית קשה ברציפות השטחים הפתוחים ובאופי הנוף המדברי.

הפרת הבטחת שיקום נזקי הכרייה

חשוב לציין כי התכנית התקפה כיום, 620 0176164 ״אזור כריית פוספטים אורון צין״, מעגנת את המרחב כזירת כרייה, אולם מכיוון שמדובר בשטח בלב ארץ המכתשים והוא בעל ערכיות גבוהה, הן מבחינת ערכי טבע והן מבחינת טיילות תיירות המזמנת פרנסה לתושבי הנגב המזרחי, התכנית מעגנת בתוכה הסדרה ושיקום השטח בהיקף עצום.

במילים אחרות: על אף העובדה שמבחינה סטטוטורית, בקעת אורון צין אינה מרחב מדברי ״פתוח״ שהמדינה מבקשת לפתע להפוך לאזור כרייה, אלא שטח שתוכנן והוסדר במשך עשרות שנים בראש ובראשונה לצורכי כרייה וחציבה של פוספטים, ברור כי הייעוד הסטטוטורי הדומיננטי של השטח אינו מיזמים תעשייתיים, אלא כרייה מפוקחת שבסופה שיקום מדוקדק ובתוך מסגרת זו מנסה התכנית לאזן, בדיעבד, בין מיצוי המחצב לבין ההגנה על ערכי טבע, נוף ומורשת לטובת הדורות הבאים.

עיקרי הנזקים הסביבתיים הצפויים

מיקום המתקנים בתכניות אלו וכל הנלווה אליהם (דרכי גישה, קווי הולכה ותשתיות תפעול) במרחב בקעת אורון בקעת צין ובשולי המכתש הגדול תיצור פגיעה ישירה, משמעותית ומתמשכת בערכי טבע ונוף ועקב כך תפגע בתיירות ובחוסן הקהילות בנגב המזרחי.

1. סכנת זיהום אוויר, קרקע ומים מפעלי מלט, מתקני המרת פסולת לאנרגיה ותעשיות המבוססות על פצלי שמן פולטים מזהמים כגון תחמוצות חנקן וגופרית (NOx, SO₂), חלקיקים נשימים עדינים (PM10 ו PM2.5), מתכות כבדות, תרכובות אורגניות נדיפות ולעיתים גם דיאוקסינים וחומרים מסרטנים. הטופוגרפיה של בקעת אורון ונחל צין מגבירה את הסיכון להצטברות מזהמים בשל תנאי אינוורסיה ורוחות מדבריות חלשות בשעות הלילה. מצב זה עלול להוביל לריכוזי מזהמים גבוהים גם במרחק ניכר ממקור הפליטה. חלקיקים נשימים עלולים לגרום לפגיעה באיכות החיים של יישובי האזור, מטיילים ועובדי התעשייה. בנוסף, שקיעת מזהמים ואבק תעשייתי על הקרקע פוגעת בצמחייה המדברית העדינה, בבתי גידול ייחודיים ובמערכות ניקוז טבעיות. קיימת סכנה לזיהום מי תהום ושיטפונות בנחלים במקרה של דליפות או הצטברות פסולת תעשייתית. השפעה מצטברת של מספר מתקנים מזהמים הפועלים יחד לאורך שנים, תגרום בהדרגה לפגיעה קשה במערכת האקולוגית של מרחב צין אורון.
2. פגיעה רחבת היקף ברציפות השטחים הפתוחים ובתפקוד המסדרונות האקולוגיים הקמה של מתקנים, דרכי גישה, גידור, קווי הולכה ותשתיות נלוות עלולה לפרק מרחב מדברי רציף למקטעים מבודדים, לחסום או לצמצם צירי תנועה של בעלי חיים, ולפגוע ביכולת של מינים לנוע בין אזורי מחיה, מקורות מים, אזורי רבייה ואתרי שיחור מזון. במרחב מדברי, שבו המשאבים דלים ומפוזרים, גם חסימה חלקית של הרצף האקולוגי עלולה לגרום לפגיעה ממשית בתפקוד המערכת כולה.
3. שיבוש מערכות הנחלים, הנגר והניקוז הטבעי עבודות עפר, חציבה, סלילה, סוללות, חציות נחל והסדרת תשתיות עלולות לשנות את דפוסי הזרימה הטבעיים, להגביר סחף, ליצור חסימות והצרות באפיקים, ולהחריף סיכוני הצפה או שיטפון במורד. במרחב אורון צין, שבו הנחלים הם גם רכיב נופי וגם מנגנון אקולוגי חיוני, כל שינוי בטופוגרפיה ובמערכת הניקוז עלול להשפיע על בתי גידול, על מוקדי מים ועל יציבות המערכת כולה.
4. הגדלת ההפרעה התעשייתית, תוך פגיעה בבתי גידול רגישים חדירה מוגברת של אדם, כלי רכב כבדים, דרכים תפעוליות ופעילות תחזוקה שוטפת לשטחים שעד כה נותרו יחסית בלתי מופרים עלולה להרחיב את הפגיעה הישירה בקרקע, בצומח ובבתי גידול רגישים. בנוסף, היא מגבירה את הסיכון לחדירת מינים פולשים, לפיזור אבק, לרמיסת קרקע ולפגיעה מצטברת במערכות אקולוגיות מדבריות, שההתאוששות שלהן איטית במיוחד.
5. פגיעה נופית וחזותית קשה במרחב המדברי ובערך החשכה פריסה רחבה של מתקנים, מבנים, עמודים, קווי תשתית, אזורי תפעול ותאורה עלולה ליצור ״כתם תעשייתי״ בולט בלב הנוף הפתוח, לשנות את אופיו של המרחב ולפגוע באיכויות הנוף, התצפית והטיול. לכך מצטרפים גם סיכוני סנוור והשתקפויות, וכן תאורה מלאכותית מתמשכת, העלולה לפגוע בערך החשכה המדברי ערך סביבתי, נופי ואקולוגי חשוב, המשפיע גם על חוויית המטיילים וגם על התנהגות בעלי חיים ליליים.

על כן, נדרשים לפני תהליך הפיתוח האינטנסיבי, לכל הפחות, להורות על תסקיר על הסביבה, שיכלול סקרי מגוון ביולוגי רב עונתיים ומפת רגישות מחייבת, ניתוח השפעות מצטברות לכל רכיבי התשתית, נספח נופי חזותי (כולל נקודות תצפית/לילה) ופתרונות למניעת קיטוע (מעברים לבעלי חיים/צמצום גידור).

אם לא תיעצר מגמת הפיתוח המואץ, נופי הנגב המזרחי, ובכלל זה מצלעות המכתש הגדול, בקעת אורון וצין, יהפכו ממרחב ייחודי של טבע ותיירות התומכים בשגשוג ופיתוח הנגב לאזור תעשייה מפלצתי ומזהם החצר האחורית של מתקני התשתית בישראל, מצב שיהווה פגיעה קשה בקהילות תושבי הנגב המזרחי שעתידם ושגשוגם נשען לא מעט על ערכי הטבע והנוף הייחודיים במדבר כתשתית לאומית לתעשיית התיירות המדברית.

חוות הדעת האקולוגית לתכנית האב לשטחים הפתוחים בנחל צין (רשות ניקוז ים המלח) קובעת כי אזור נחל צין ״מורכב ממספר יחידות נוף״, וכי ״ריבוי יחידות נוף על פני שטח קטן יחסית מספק אינדיקציה משמעותית להטרוגניות הקיימת במרחב, ומכאן לערכיות האקולוגית הגבוהה של האזור״. במילים אחרות: דווקא המפגש בין יחידות נוף שונות, ולא כל יחידה בנפרד, הוא שמעניק למרחב את עושרו הביולוגי ואת עמידותו היחסית בתנאי מדבר קיצוניים.

״המפגש בין קערי אורון וצין לנחלי המצלעות מייצר אקוטון (ecotone) מפגש בין שתי יחידות נוף, שחשיבותו האקולוגית גדולה יותר מאשר כל יחידה נפרדת. אזורים אלו עשירים בצומח ומהווים בית גידול עשיר״

חוו״ד אקולוגית תכנית אב שטחים פתוחים נחל צין רשות ניקוז ים המלח מרץ 2016

מבחינה אקולוגית, אקוטון הוא אזור מעבר שבו נפגשים תנאים סביבתיים שונים, ולכן הוא נוטה לרכז מגוון יחסי גבוה של מינים, נישות ומשאבים. כאשר פיתוח תעשייתי ותשתיתי פוגע דווקא באזורי המעבר הללו, הוא אינו פוגע רק בשטח מסוים, אלא בלב המנגנון שמחבר בין בתי גידול שונים ומאפשר להם לתפקד כמערכת אחת.

למרחב יש גם חשיבות הידרולוגית אקולוגית מיוחדת. לפי חוות הדעת של רשות ניקוז ים המלח, כשליש מן המעיינות הידועים בנגב מרוכזים באגן נחל צין, ולכן הוא ״הנחל העשיר ביותר בנגב במקורות מים טבעיים״. במדבר, מוקדי מים, גם אם הם עונתיים או מקומיים, ממלאים תפקיד קריטי כמוקדי משיכה, מסתור ורבייה למגוון רחב של מינים. כל פגיעה במערכת הנחלים, בזרימות, בסחף, באיכות המים או בקישוריות בין הערוצים והמעיינות עלולה להשליך על המרחב כולו.

המרחב חשוב גם בקנה מידה ארצי. חוות הדעת קובעת כי באזור צין וחתירה ״ישנו מסדרון המקשר בין הציר המרכזי של מדבר יהודה ובין הציר המרכזי של הר הנגב״, וכי ״האזור משמש כאזור מעבר בין אוכלוסיות הר הנגב לאוכלוסיות מדבר יהודה והערבה״.

גם לפי הגדרת המדינה, מסדרון אקולוגי הוא רצף של שטחים פתוחים המבטיח את תפקוד המערכות האקולוגיות. המשמעות ברורה: רציפות השטח כאן איננה ערך נופי בלבד; היא תנאי בסיסי לתנועת בעלי חיים, לזרימת חומר גנטי, להתפשטות צומח ולהקטנת בידודן של אוכלוסיות מדבריות.

הספרות המחקרית העדכנית מחזקת מסקנה זו. מחקר שפורסם בכתב העת Nature Ecology & Evolution מראה כי פיצול של בתי גידול לשטחים קטנים ומבודדים משנה באופן מהותי את דפוסי המגוון הביולוגי, וכי מידת הפגיעה תלויה גם בכמות השטח הרציף שנותר ובקישוריות בין האזורים. ממצאים אלה מדגישים כי לא רק אובדן שטח הוא בעייתי, אלא גם עצם הפיצול והניתוק בין חלקי המרחב, הפוגעים ביכולת של מינים לנוע, להתפשט ולשרוד לאורך זמן.

גם במונחי תכנון ונוף, זהו אזור רגיש במיוחד. חוות הדעת מציינת כי מרבית שטחו של נחל צין מצוי באזור בעל רגישות בינונית גבוהה, וכי חלקים ממצלעות חתירה ובקעת צין הם בעלי רגישות גבוהה ביותר. במקביל, בדיוני התכנון לגבי בקעת אורון הודגש כי מדובר בשטח לצד מצלעות מכתש חתירה, באזור של מסלולי טיול וחניוני לילה, בעל רגישות נופית סביבתית גבוהה, הגובל בשמורת טבע ונמצא בין מסדרונות אקולוגיים ארציים. זהו בדיוק סוג המרחב שהחלטות הממשלה על ״ארץ המכתשים״ ביקשו להגן עליו, כאשר קבעו כי באזור גלומים ״ערכי טבע יחודיים בקנה מידה לאומי ובינלאומי״ וכי יש לשמרו ולפתחו כמרחב טבע ותיירות.

לכן, הדיון בבקעת אורון ובבקעת צין אינו יכול להצטמצם לשאלה אם כל מיזם, בנפרד, ״תופס רק מעט שטח״. במרחב כזה, הערך האקולוגי והנופי נובע מן הרצף, מן המפגש בין יחידות הנוף, מן המסדרונות, ממוקדי המים, מן החשכה המדברית ומתחושת המרחב הפתוח. פגיעה מצטברת במרכיבים הללו עלולה לפרק מערכת מדברית נדירה, להפוך רצף אקולוגי לחלקות מבודדות, ולשנות ללא תקנה את אופיו של אחד המרחבים הייחודיים בישראל.

בסיכום סיור מנהל התכנון מ 31/5/2020 וישיבה שהתקיימה ב 19/7/2020 בנושא אזור תעשייה חדש בבקעת אורון והרחבת אזור התעשייה מישור רותם, ציינה גלית כהן, סמנכ״לית לתכנון, המשרד להגנת הסביבה דאז, כי:

״הקמה או הרחבה של אזור תעשייה זו סוגיה עקרונית ולאומית. על מנת לעמוד ביעד לשנת 2040 של הוספת שטחי תעשייה נדרשים כ 10,000 דונם. במישור רותם ובנאות חובב ישנם מספיק שטחים לקלוט מפעלים נוספים…. בקעת אורון היא אחד מהאזורים היפים בארץ ומתבצע בה שיקום נופי אקולוגי. צריך לדבר על האפשרות של פיתוח תיירותי שם ולא של תעשייה״.

בסיכום המסמך קבעה מנכ״לית מנהל התכנון דאז, דלית זילבר:

ברור כי הקמת אזור תעשייה באורון אינה רלוונטית. מדובר על שטח שמתבצעת בו כרייה תוך כדי שיקום, המצוי בסמוך למצלעות המכתש הגדול במקום שאינו נכון לפיתוח תעשייתי. השיקום הנופי אקולוגי המתבצע כיום בבקעת אורון מרשים והוא כולל גם טיפול בנושא הניקוז. אין הצדקה להפסיק את השיקום הנופי. בראיה לדורות הבאים, אנחנו לא יכולים להרשות הפרה של השטח על ידי הקמת אזור תעשייה, כל עוד יש עתודות זמינות באזורי תעשייה קיימים אחרים ובהרחבה שלהם.

דלית זילבר, מנכ״לית מנהל התכנון דאז · סיכום הישיבה, 19/07/2020

פגיעה בנופי הבקעה, ברציפות השטחים הפתוחים ובאטרקטיביות של המרחב כיעד לטיול, נופש ולימוד, פירושה פגיעה ישירה בפרנסת התושבים וביכולת לפתח כלכלה מקומית ארוכת טווח שאינה מכלה את משאבי המקום. דווקא שמירה על המדבר כתשתית כלכלית לתיירות עולה בקנה אחד עם החלטת ״ארץ המכתשים״, שביקשה לעגן את עתיד האזור על בסיס שימור ערכי הטבע והנוף ופיתוחו כמרחב טבע, מורשת ותיירות, ולא כאזור תעשייה מזהם.

הנגב המזרחי נשען במידה רבה על כלכלה מקומית המבוססת על תיירות מדברית, טיילות, חינוך סביבתי וחקלאות בת קיימא. נופי המכתשים, עין ירקעם, שבילי הטיול והמרחבים הפתוחים הם מנוע צמיחה אזורי, מקור פרנסה לתושבים, וגורם מרכזי בחוסן הקהילתי. חרף זאת, התכניות המקודמות אינן מלוות בבחינה כלכלית חברתית של אובדן הכנסות מתיירות, פגיעה בעסקים מקומיים וירידה באטרקטיביות האזור כיעד תיירותי בינלאומי. פיתוח תעשייתי מזהם בלב מרחב תיירותי אינו רק שגיאה סביבתית אלא מהלך כלכלי קצר רואי הפוגע בעתיד התושבים.

מתוך חו״ד בנוגע לפגיעה של תכנית כרייה אורון צפון במשאבי הפנאי והנופש במרחב · יוני שטרן, מורה דרך ויועץ תיירות, נאות הכיכר ופרופ׳ יניב בלחסן, המחלקה לניהול תיירות ופנאי, אוניברסיטת בן גוריון בנגב · (מקור)

מנגנוני הפיקוח בשטחים הפתוחים לוקים בחוסר מבחינת מנגנוני אכיפה שאינם מספקים, ובפרט כאשר מדובר בשטח רחב כל כך, כך שיכולות האכיפה והפיקוח אינן פרופורציונאליות לגודלו ורגישותו הרבה של השטח המועד לפיתוח.

כיום, ליחידה הסביבתית של מועצה אזורית רמת הנגב, שבשטחה המוניציפלי אמורים לקום המפעלים, אין את היכולות, הידע המקצועי, כח האדם המיומן או התשתיות לקיים מנגנוני רגולציה, פיקוח, ניטור ואכיפה ברמה הנאותה הנדרשת. הקמה ותחזוקה של מערך כזה תהיה בעלות גבוהה ונדרש לכלול כח אדם מיומן, תחנות ניטור, אמצעי דגימה של אוויר, מים וקרקע, מעבדות, לבורנטים, פקחי שטח, מהנדסי סביבה ועוד. מוערך שעלויות ההקמה והתפעול של מנגנונים אלה יהיו גבוהות יותר מההכנסה הצפויה מארנונה.

הקמת אזור תעשייה ומתקנים הנדסיים במרחב זה עומדת בניגוד גמור לאינטרס הציבורי ולשמירה על נכסי הטבע הלאומיים, ובניגוד מוחלט להחלטת הממשלה לשמירת על ארץ המכתשים ולסיכומים קודמים במוסדות התכנון. תכנון קונגלומרט של פרויקטים מזהמים יהפוך בהכרח את הנגב המזרחי ממוקד טבע ותיירות בינלאומית לאזור תעשייה אימתני, המהווה פצע אנוש בנוף הייחודי, מזהם, תוך פגיעה בשטחים הפתוחים, ובמקורות הפרנסה המקומיים המתבססים על תיירות, חקלאות בת קיימא, חינוך סביבתי וכתוצאה מכך גם בחוסן הקהילתי של תושבי הנגב המזרחי.

היות ומדובר בתכניות משמעותיות על מרחב גדול אחד, נדרשת פה ראייה תכנונית רחבה שתבחן את ההשפעה המצרפית ואת יכולת הנשיאה המירבית של השטח, תוך הבנה שכפי הנראה לא כל התוכניות יוכלו להתאפשר במרחב זה. את ההליך יש לקיים באופן תהליכי ומשתף, אשר יאפשר בחינת חלופות אמיתית ויאפשר לכלל בעלי העניין (סביבה, חברה, תיירות ועוד) להיות מסביב לשולחן הדיונים להשמיע את עמדותיהם ולהביאן בחשבון בהליך התכנון.